מנבטה עיקר הפעילות במנבטה היא ריבוי צמחים. התלמידים לומדים שתי שיטות עיקריות לעשות זאת:
1. שיטת ריבוי מינית, בה חלקים זכריים ונקביים בצמח יוצרים פרי וזרעים. הזרעים יוצרים צמח חדש בעל שילוב תכונות משותפות מצמח האם וצמח האב. אנו מתנסים בזריעה בחווה, לרוב בתבניות מיוחדות להנבטת זרעים. הנבטים הצעירים יועברו למיכלים או לשתילה בגן הירק.
2. שיטת ריבוי א-מינית. הצמחים, להבדיל מיצורים חיים אחרים מסוגלים לרבות את עצמם ללא התערבות של צמח נוסף. בריבוי זה יהיו התכונות של הצמח החדש זהות לתכונות של צמח האם, כמו בשיבוט. בחווה אנו מתנסים במספר דרכים שונות: ייחורים: שיטה בה אנו שותלים באדמה אמיר של ענף צמח.
לדוגמה: קולאוס, רוזמרין, לוונדר, סוקולנטים. שלוחות: הצמח שולח ענף מיוחד הנקרא שלוחה, עליו מתפתח ענף. אם הענף מרגיש שהתנאים טובים, הוא יוציא שורשים. כל צמח בת כזה מנותק מהשלוחה ונשתל כצמח עצמאי. לדוגמה: תות, ירקה, נענע.
פקעות: אנו טומנים גבעולים מעובים, המפתחים שורשים וגבעולים והופכים לצמח חדש.
לדוגמה: נוריות, תפוחי אדמה. בצלים: בבצלים מתפתחים ניצנים, הגדלים לבצל-בת. בזמן הבשלתם הם ניתקים מבצל האם. לדוגמה: נרקיס.
